<h1>סמ"ק מצוריך סימן רפ"ה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
לשמח אשתו כדכתיב (דברים כ"ד) ושמח [את] אשתו אשר לקח. ויש בעשה זה לאו ועונתה לא יגרע ולפי שהוא בקום עשה חברתיה עם העשה. והנה כמה המצוה גדולה שהרי פוטרתו התורה ללכת בצבאא). ואם אשתו מעוברת מצוה לשמחה אם סבור שהיא מתאוה ויש בו בריאות לעשות, ויעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם מערב שבת לערב שבת ובליל טבילה, ויכולים התלמידים ללכת ללמוד ל' יום בלא רשות, ושמעתי שתיקן ר"ת י"ח חדש ומיהו לא בא רק להחמיר שלא להוסיף יותר מי"חב), ובעונת ספנים וחמרים לא הארכתי כי הוא אינו מצוי בינינוג), והמדיר אשתו מתשמיש המטה יותר משבוע אחד יוציא ויתן כתובהד). ובשעת תשמיש אל יחשוב בלבו באחרת ואפילו שתיהן נשיו, ולא ישמש עם אשתו אם היא במריבה עמו עד שיפייסנה וכן אל יחשב בלבו לגרשה, וכן אל ישמש בשעת שכרות כי כל אילו הבנים כמו ממזרים, גם לא ישמש ביום אם לא בבית אפל, ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומשמש, ולא ישמש לאור הנר אפילו בהאפל טלתו, לפי זה צריך לכסות הנר או להאפיל כל כך שלא תראה שום אורה מחמת הנר. ולא ישמש בבואו מבית הכסא עד שישהא שיעור חצי מיל, ולא יקיז דם וישמשה). ואסור לשמש מטתו לפני כל חי אפילו בפני עבדים ושפחות ולא ידבר בשעת תשמיש ולא יסתכל באותו מקום ולא ינשק באותו מקום, ולא ישמש שלא כדרכה ודר' רבו' כל אלו למידת חסידות פן יבואו הבנים לידי מום אבל לשורת הדין מותר. א)0ולא יעבור עליהם שום עול מן הצבא לא לספק מים ומזון ולא לתקן את הדרכים ותניא בספרי (פרשת תצא) כי יקח איש אשה חדשה אין לי אלא בתולה מנין לרבות אלמנה ושומרת יבם תלמוד לומר ושמח את אשתו אשר לקח מכל מקום אם כן למה נאמר חדשה שחדשה לו פרט למחזיר גרושתו, עכ"ל ס"ג (סי' שכ"א). ב)0תלמידי חכמים יוצאין לתלמוד תורה שתים וג' שנים שלא ברשות, עכ"ל (כתובות ס"ב). ג)0תני רב יוסף (כתובות דף מ"ח) שארה זו קירוב בשר שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן מסייע ליה לרב הונא דאמר האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן לה כתובה. בפרק אע"פ (כתובות דף ס"א) תנן עונה האמורה בתורה הטיילין הן בני אדם פנויין ובטלין בכל יום הפועלים אם עושין בעיר אחרת פעם אחת בשבת הגמלים אחת לל' יום הספנים אחת לששה חדשים הכל לפי טורח אומנות ינהג עצמו ודרך תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת. היכולת ביד האשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה אלא למקום קרוב שלא ימנע מעונתה. — הגה"ה, המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אותה אבל איני בא עליה מפני [ששנאתיה] מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורין של כסף בכל שבת ושבת ולא ישמשו כל זמן שתרצה לישב ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר ועונתה לא יגרע שאם שונא ישלח אבל לענות אסור ולמה לא ילקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה, עכ"ל המיימון (הלכות אישות פי"ד הט"ו). האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא נקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה לשכב עמו מדעתי כופין אותו (לשנאתה) [לגרשה] לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה ותצא בלא כתובה כלל ותטול בלאותיה הקיימין בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחייב באחריותן בין מנכסין שלא נתחייב באחריותן ואינה נוטלת משל בעלה כלום ואפילו מנעל שברגלה ומטפחת שבראשה שלקחו לה פושטת ונותנת וכן כל שנתן לה בעלה במתנה מחזרת אותה שלא נתן לה על מנת שתטול ותצא, ואם מרדה על בעלה כדי לצערו ואומרת הריני מצערת אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני שולחין לה מבית דין ואומרים לה הוי יודעת אם את עומדת במרדך אפילו כתובתך מאה מנה הפסדת אותה ואחר כך מכריזין עליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ד' שבתות זו אחר זו ולא בכל יום דהא בהדיא תני בתוספתא (כתובות פ"ה ה"ו) פעם אחת בשבת ואומרים פלונית מרדה על בעלה ואחר ההכרזה שולחין לה ואומרים לה אם את עומדת במרדך הפסדת כתובתך וכן פסק ר"ת (כתובות דף ס"ג ד"ה ואינהו) כרבא ורמי בר חמא שנמלכין בה להוכיחה פעמים אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא מגיטא ואין לה מזונות מהבעל כל י"ב חדש וכשהיא יוצאה לסוף י"ב חדש בלא כתובה תחזיר כל דבר שהוא של בעל ושהוא שלה מבלאותיה אם תפסה אין מוציאין מידה ואם תפסו הבעל אין מוציאין מידו וכל מה שאבד הבעל מנכסיה שקבל עליו באחריותו אינו משלם כלום ור"ת (שם בתוס') פי' להפך כי דין זה אחרון במאיס עלי אבל במרידה אחרת תטול בלאותיה כי הפסד הדינר תנן הפסד הבלאות לא תנן. וכלל הדבר לר"ת במורדת דעיינא ליה ומיצערא ליה מכריז ד' שבתות ונמלכין בה להתרות אותה פעם אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה ובמרד דמאיס עלי לא הוא ולא כתובתו משהינן לה תריסר ירחי שתא ואחר כך תצא בלא [כתובה] והפסידה בלאותיה אם תפסה הבעל וכל מה שכתב לה הבעל אפילו תפסה מוציאין מידה זהו דין התלמוד שמפורש במסכת כתובות (דף ס"ג). הגה"ה, מורדת אם תפסה דבר משל אבא לא מפקינן מינה ואם תפסה הנדוניא ואין לה שום דבר ותפסה משל בעל מפקינן מינה, ונראה למו' כי לא קרינן לבתולה מורדת עכ"ל תוס'. אפס רב שרירא גאון כתב בדין המורדת דלא משהינן לה אגיטא כלל פן תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה אלא נותנין לה גט מיד מתקנת הגאונים אחר ד' שבתות ובכל מה שכתב לה הבעל אפילו תפסה מוציאין מידה. במורדת דמאיס עלי שוים רש"י (כתובות ס"ג) ורבינו משה (הלכות אישות פי"ד ה"ח) שיגרשה בעל בעל כרחו כאשר בארנו וחולק עליה ר"ת (שם בתוס' ד"ה אבל) שהרי בפי' בהנזקין (דף מ"ט) וכן ביבמות פרק חרש (דף קי"ג) האיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהא לה אגיטא ומפרש כל שמועה זו כשהבעל רוצה לגרשה רק שיהא פטור מן הכתובה וכן פר"ח זה הלשון אם אמר הבעל אתן לך גט, עכ"ל סמ"ג (הלכות אישות לאוין סי' פ"א). איש ואשתו שבאו לבית דין הוא אומר מורדת היא זו מתשמיש והיא אומרת לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמו וכן אם טענה היא ואמרה שהוא מורד מתשמיש והוא אומר לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמה מחרימין בתחילה על מי שמורד ולא יודה בבית דין ואחר כך אם לא הודו אומרים להם התיחדו בפני עדים ואם עדיין הם טוענים מבקשין מן הנטען ועושין פשרה כפי כח הדין אבל לבעול בפני אדם אי אפשר לפי שאסור לבעול בפני כל בריא. המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן או לבית המשתה או לבית האבל או יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה שזה כמי שאסרה בבית הסוהר ונעל בפניה ואם היה טוען מפני בני אדם פריצים שיש באותו בית האבל או בבית המשתה והוחזק שם פריצים שומעין לו. המדיר אשתו שתאמר לאחרים מה שאומר לה או מה שאומרת לו מדברי שחוק וקלות ראש שמדבר אדם עם אשתו על עסקי תשמיש יוציא ויתן כתובה שאין זו יכולה להעיז פניה ולומר לאחרים דברי קלון, עכ"ל המיימון (הלכות אישות פי"ג הי"ב). ד)0אסור לו לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם מנע כדי לצערה עובר בלא תעשה שנאמר שאירה כתוב כסותה ועונתה כו' ואם חלה או תש כחו ואינו יכול לבעול ימתין ששה חדשים עד שיבריא שאין לך עונה גדולה מזו ואחר כך יטול רשות ממנה או יוציא ויתן כתובה, עכ"ל המיימון (פ' י"ד ה' ז'). ה)0אמר רב פפא (כתובות דף ע"ז) לא אמרן אלא דלא טעום מידי אבל טעם מידי לית לן בה, עכ"ל בפרק כל היד (נדה דף י"ז) והויין ליה בנין ותיקין פ"ה לשם, הקיזו שניהן ושמשו הוויין להו בנין בעלי ראתן, פ"ה חלשים יותר מדאי שיש להם שרץ במוח כדאמר בכתובות (שם). עכ"ל בפרק כל היד (שם).
